החלטה בתיק ת"א 7055-03-12

בפניי בקשה להמצאת מסמכים, וכן דרישה להפקדת ערובה.

לעניין המצאת המסמכים;

יש להבחין בין טענה עובדתית, על פיה התובעת לא קיבלה החלטה כדין להגשת התובענה, טענה שיש לבררה במסגרת ניהולו של הליך ההוכחות, ואשר תינתן הזדמנות לנתבעים כמו גן לתובעת 2 להתייחס אליה עניינית, לבין דרישה לקבלת מסמכים שונים הדרושים לשם ניהולו של ההליך.

לא מצאתי כי המסמכים המבוקשים דרושים לניהולו של ההליך, וככל והתובעת מס' 2 סבורה כי המסמכים שבידיה מאפשרים לה בהתאם לדין להגיש את התובענה, הנושא יבורר במסגרת ההוכחות, וילובן שם.

לאחר שהתובעת 2 המציאה את המסמכים שהתבקשו, אינני סבורה כי יש לדרוש ממנה מסמכים נוספים, בכפוף לאמור לעיל, ולכך שהטענה נותרת לבירור עובדתי בשלב ההוכחות.

בחס לדרישה להמצאת ערובה;

סעיף 353א. לחוק החברות, קובע:

 "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ב ת"א (מחוזי י-ם) 9016/07 היכל שלמה - המרכז למורשת היהדות בירושלים נ' בית הכנסת הגדול בירושלים [פורסם בנבו] (2010) נקבע, מפי כב' השופטת תמר בזק-רפפורט, כי:

"סעיף 353א אינו חל על התובעת במישרין, שכן אין היא חברה כי אם עמותה, וב חוק העמותות, התש"ם - 1980, אין הוראה הדומה להוראת סעיף 353א. עם זאת, החשש שמא תאגיד חסר יכולת כספית יסתתר, בסיומו של ההליך, מאחורי גוף משפטי ערטילאי קיים אף ביחס לתאגידים שאינם חברות. על פני הדברים נראה, כי השיקולים המצדיקים חזקה בדבר חיובו של תאגיד בהפקדת ערובה חלים במידה שווה גם על עמותה. יחד עם זאת, גם אם נאמר כי מסגרת הדיון היא תקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי, הרי שעצם היותה של התובעת עמותה, שאחריות החברים בה מוגבלת, מהווה טעם המצדיק את חיובה בהפקדת ערובה" (פסקה 47 להחלטה).

ראה גם תא (ת"א) 21573-01-11 עמותת מועדון נווה דוד חולון כדורגל נ' עירית חולון, (פורסם בנבו).

לענייננו, התובעת 2 הינה עמותה, ומשכך הנטל מוטל עליה להוכיח כי אין להורות על הפקדת ערובה להוצאות.

בתביעה זו, מבקשת התובעת להביא בפני ביהמ"ש את מה שהיא רואה כתופעה פסולה, של הדרת תקליטנים, מקבלת עבודה באולמי שמחות, משום שאינם מסכימים להעברת העמלה על ידי בעלי האולמות, ולמעשה על פי הטענה, בעלי האולמות מונעים מתקליטנים שונים לקבל עבודה, בדרכים שונות, של השמטת שמותיהם, סירוב לאשר למזמינים את התקליטן המבוקש וכד'.

אכן המדובר בטענה שראויה להישמע, וזאת מבלי לקבוע כל עמדה בשאלה האם בענייננו, נעשה מעשה פסול כלשהו.

יחד עם זאת, הוכחת התובענה, אינה הליך פשוט, שכן הטענות העובדתיות מוכחשות על ידי הנתבעים, המבקשים מכל וכול.

בנסיבות אלו, כשמדובר בתביעה שיש טעם בבירורה מחד אולם קיימים נטלי הוכחה לא פשוטים מאידך, כאשר עסקינן בעמותה, שמתדפיס חשבון הבנק שהוצג נראה כי בעליל יש בידיה כדי לכסות את ההוצאות, אולם לא הוצג אישור ניהול תקין, במובן זה, שלא הוצג אישור רו"ח שהעמותה מנהלת ספריה כדין, אני סבורה כי האיזון הנכון הינו בחיוב התובעת 2 להפקיד ערובה בסכום של 7,500 ש"ח.

התובעת 2 תפקיד ערובה בסכום זה בתוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: